עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 20+
אחרי שחרור
מחפשת את עצמי
חברים
edyasunshineנערת הגורלשמי הוא גיאThelse
יופי הוא בעניי המתבונן
01/03/2018 10:20
קרנפית ארץ ישראלית
באמת?
אם היופי הוא בעניי המתבונן, אז איך לא נמצא עדיין במתבונן שיראה בי יופי?

אידיאל היופי... אידיאל? איך יכול להיות בכלל משהו אידיאלי בטעם? הלא נאמר כי על טעם וריח אין להתווכח, אז איך יכול להיות הטעם הטוב או הנכון, או המושלם בכלל?
אז זהו... האמת היא שיש.... ואני לא ממש עונה על הקריטריונים..

בעקבות כמה וכמה ניסויים, גילו מדענים רבים, שיצורים חיים שונים על כדור הארץ נמשכים ליופי סימטרי...
ניסוי נוסף מראה את ההשפעה של אנשים יפים (בעלי סימטריה בפנים) על תינוקות...
איך תינוק, שעוד לא ממש מבין את ההבדל בין יפה למכוער או בין רזה לשמן מגיב בצורה שונה מאוד כאשר רואה אנשים שנחשבים ע"י החברה ליפים ואנשים שנחשבים ע"י החברה למכוערים.
איך ניתן להסביר את התופעה הזאת אם בסופו של דבר לכל חברה מאפייני יופי שונים, בחלקים שונים באפריקה אישה יפה הינה שופעת בעלת חזה גדול וישבן עגול, כשבאירופה לרוב אישה יפה היא בעלת עניים בהירות ושיער בהיר...
ולמרות הבדליי אידיאל היופי מחברה לחברה עדיין, בכל חברה, אישה סימטרית, הינה אישה יפה.. כך אפשר להגיד גם על גבר..
בסופו של הדבר, העין האנושית, וגם של רוב בעלי החיים מפרשת דבר סימטרי כדבר יפה...
לכן, לא משנה כמה מאיתנו ינסו להכחיש את לשנוא את היופי של מפרסמות רבות, בסופו של דבר זה הפירוש של העין שלנו... לכן בעניי כל כך הרבה אנשים בר רפאלי היא אידיאל היופי בכבודו ובעצמו ולכן כל כך הרבה אנשים רצים לעשות ניתוח אף, או הזרקת בוטוקס לשפתיים...

אבל לא זה מה שאני רוצה לדבר עליו..
בתור מישהי לא כל כך יפה, או לא כל כך מתאימה לאידיאל היופי הנוכחי... לפחות לא בארצנו הקטנה... 
אני משתדלת לראות בכל אחד יופי מסויים...
למרות שהעין שלנו יודעת לזהות משהו סימטרי, והמוח שלנו מפרש את זה ליפה, אנחנו יכולים להרגיש את העין שלנו למשהו אחר, זה אולי יקח זמן, כמו לעבור מחדש חשוך למואר, לוקח לעין זמן להתרגל, כך גם עם יופי לפי דעתי...
כמו לדוגמה, לפעמים מכירים מישהו שאולי מבחוץ יכול להיראות לנו מכוער, אך כאשר מכירים אותו לעומק ומגלים שהוא בן אדם טוב, כך גם העין שלנו מתחילה לראות את החיצוניות שלו יפה יותר...
או להיפך, כאשר אנו מכירים בן אדם יפה מאוד, אך הוא מתגלה כשקרן ורע, אז אנחנו מבחינים ביופי החיצוני שלו פחות ופחות.

לכן, אני משתדלת לא לשפוט אף אחד לפי המראה החיצוני שלו, משמע, להתעלם מהרושם הראשוני או החיצוניות, ולפי שאני שופטת להכיר את מי שעומד מולי, גם אם זה היכרות של חמש דקות... אני רוצה לזכור בן אדם בזכות משהו שהוא אמר או עשה (בים אם לטובה או לרעה) במקום לזכור אותו לפי איך שהוא נראה...

מעבר לכך, אני חושבת שכך גם נוכל להיות פחות גזענים, זאת אומרת שאם נתחיל לראות בן אדם מבפנים ורק אז מבחוץ, נוכל לתאר מישהו, חבר\ מכר או סתם מישהו שנתקלנו בו ברחוב לפי איך שהבן אדם מבפנים ולא מבחוץ... לכן, אני על חברות שלי אומרת שהן מדהימות, חכמות ומשוגעות ולא בלונדניות ג'ינג'יות או שמנות...

ועכשיו אחזור למה שהתחלתי אותו...
אחרי שהבנו שכן יש אידיאל יופי, זאת אומרת, פירוש של המוח למה שהעין רואה, אני יכולה להבין שבעניי רוב החברה אני לא נחשבת יפה...
אני נמוכה, ושמנה.... והאף שלי גדול מדי... ובעקבות הדברים האלה עברתי כמו הרבה מאיתנו, חרם, וקיבלתי מכות, ובעצם פשוט שילמתי, על כך שהעין של האנשים שהיו סביבי פירשה את מה שהם רואים למכוער...

אז אני שמנה, ואולי גם מכוערת..
אבל אם יופי הוא בעניי המתבונן, איך עדיין לא מצאתי מתבונן שאני יפה בעניו...
ואם על טעם וריח אין להתווכח, איך זה שבגיל 13 קיבלתי מכות מחמישה בנים שהיו שכבה מעליי??


סרטון שאני חושבת שהרבה מאוד נשים מלאות\שמנות או איך שלא תקראו לזה יתחברו אליו..
הסרטון מציג כמה דברים בעניי....
לא כל כך נורא להיות שמנה
זה שאני שמנה, לא אומר שאני אל רוצה שיאהבו אותי
ואיך החברה שלנו, הפכה להיות פחדנית, וכמעט אף אחד לא מעיז לעשות, את מה שהוא באמת אוהב...
www.youtube.com/watch?v=7EdT1w0UEFM

0 תגובות
תמיד לזכור שאני השמש
01/03/2018 10:19
קרנפית ארץ ישראלית
אני מטורפת על ה"אנטומיה של גריי", כשהייתי נערה, ראיתי עד עונה 7 ואז התייאשתי..
בחודשיים האחרונים שלי בצבא, כשכבר לא פתחתי מחזורי פיקוד והייתי הרבה בבית, חזרה לראות... מההתחלה...
ושוב התמכרתי...
אני אוהבת סדרות שמלמדות אותך ולו משהו על החיים עצמם.
כל פרק מתחיל בסיפור כלשהו, כל פרק מבוסס על תיאוריה או מנסה ללמד אותנו לקח קטן..
בסוף העונה העשירית אחרי אין ספור רגעים עצובים, הקשורים במוות ובעזיבה של שחקנים אהובים ודמויות חשובות בסדרה, כריסטינה יאנג... אחת הדמויות המורכבות והמסקרנות בסדרה, שאני לפחות מוצאת בה הרבה מעצמי, עוזבת את בית החולים, בפרק בו היא עוזבת היא לא שוכחת להזכיר למרדית גריי מי כאן הדמות המרכזית בסיפור.
אני לא באמת זוכרת את המשפט במלואו, או באיזה מן הרגעים היא אמרה לה את זה... אבל הפואנטה הייתה שמרדית צריכה לזכור שהיא השמש..
אסביר, בחיים של מרדית כולם כוכבים, היא חיה בגלקסיה מורכבת וכל כוכב מיוחד בדרך שלו, אך יש את הכוכב המרכזי שליו נתמכים על השאר, הלוא זה כוכב ה"שמש"... הכוכב הגדול והחם, זה שנותן חיים וגם לוקח אותם...
הרבה שבועות אני חושבת על המשפט הזה... על המשמעות של מה שכריסטינה אומרת למרדית... משם הכל משתנה ומרדית מתחילה לחשוב על עצמה במקום להתחשב כל הזמן בקריירה של דרק שפרד... את ההמשך אתם יכולים לראות לבד או לנחש...

אחרי הרבה מחשבה על המפשט הבנתי שאני חייבת לאמץ אותו, ובעצם כל אחד מאיתנו צריך לאמץ קצת את המשפט הזה..
אני לא חושבת שהעולם לא יכול להתנהל בלעדיי, אבל אני חושת שחיי לא יכולים להתנהל בלעדיי ולכן אני השמש..
כל העולם של כל אחד מאיתנו לא יכול להתנהל בלעדינו, זאת אומרת שאם אני לא קיימת, אז גם כל העולם לא קיים, הרי כולנו חווים את החיים מנקודת מבטינו... זאת אומרת שאם לא היינו, אז כנראה גם לא היה עולם... לא כל כך פשוט להבין את זה... 
דנתי על האמירה הזאת בסמינר א' (חלק מגיור) שעברתי, כמו החידה הפילוסופית, "אם עץ נופל באי בודד ללא בני אדם, האם הוא משמיע צליל", התשובה היא לא, מפני שצליל הוא תגובה של האוזן שלנו לתנודות באוויר...
על אותה פואנטה, אם אני לא קיימת, אז העולם לא קיים גם, מפני שהעולם, מה שאני רואה, מה שאני מרגישה, מריחה וכו' הוא תגובה של הגוף שלי למה שקורה סביבי, ואם אין אותי, שום דבר לא קורה סביבי, מכאן, שאם אני לא קיימת, אז העולם לא קיים גם.

אחרי החפירה הקטנה, אחזור לעניין השמש...
החלטתי לקחת על עצמי, שמעתה והילך, על ההחלטות שאני אקבל, אסתכל על עצמי מהצד, ואראה גלקסיה, אסתכל על הגלקסיה ואבין שהשמש היא אני.. אני המרכז, וככה אני צריכה להסתכל על ההחלטות שאני לוקחת... 
אני לא מתכוונת ללהיות בן אדם אגואיסט שלא רואה אף אדם מעבר לעצמו, אלא להבין, שבראש ובראשונה אני צריכה להתייחס לעצמי..
כמו בעניין ואהבת לרעך כמוך שכבר דיברתי עליו...

לכן מעכשיו בחיי, אני אהיה השמש בגלקסיה של עצמי... וכמו שאני השמש, כל מי שמקיף אותי הוא כוכב...
0 תגובות
אני מרגישה אני יודעת
01/03/2018 10:18
קרנפית ארץ ישראלית

אני מרגישה, אני יודעת.
אני מרגישה שבתפקיד החדש יהיה לי טוב, אולי בהתחלה לא כל כך אמצא את עצמי, 
אולי יהיה לי קצת קשה להתחבר שוב פעם לאנשים חדשים.. אבל בסוף יהיה לי טוב..

אני גם מרגישה, שאני הולכת לעבוד בחיים בעבודה שאני רוצה, אני הולכת לעזור לכל כך הרבה אנשים..
בשביל זה אני כאן... לזה יועדתי!

תראו, אני מרגישה, כמו מיסטיקנים ומכשפים, אני מרגישה מה יהיה לי בעתיד..
לא, אני לא חוזה את העתיד או התחרפנתי ואני רואה דברים, אבל אני מרגישה, ממרכז הגוף, מהבטן...

אני גם מרגישה שיהיו לי ילדים יפים, אני מרגישה שאני אהיה אמא נהדרת... תיהיה לי בת אחת ושני בנים והם יהיו נהדרים..
אני גם יודעת בדיוק איזה אנשים יוזמנו לחגיגות היומולדת ולברית והבריתה, אני מרגישה מי יהיה שם ללוות אותי גם עוד 20 שנה.

יש דבר אחד שאני לא מרגישה... לא מרגישה אהבה.
נו, לא סתם אהבה, לא בין משפחה, לא בין חברים, אהבה לאחד או האחת לחיים... כזאת אהבה אני לא מרגישה.

לא מרגישה שיהיה מי שישב לצידי במרפסת ויתסכל על הילדים שלי משחקים יחד... 
לא יהיה מי שיעזור לי ללחוץ בחדר הלידה... לא יהיה מי שאגיד לו שאיתו אני רוצה לבנות משפחה..

משום מה, זה הדבר היחיד שאני לא מרגישה... 

אני גם יודעת מה הסיבה... מה הסיבה לזה שאני לא מרגישה..

אני לא מרגישה כי אני חסומה, ואתם יכולים להגיד לי עוד אלף פעם שעליי להיפתח, ולא לפחד להיפגע...
אבל אני יודעת מה אני מרגישה!

להלן דוגמה: כבר סיפרתי לכם על הבחור הנחמד...
אנחנו מכירים כבר כמעט שנה, הוא מפקד איתי בפלוגה, נו בזאת שהייתי, לפני חודש בערך...
אנחנו חברים טובים ואם הזמן נהיו לי רגשות כלפיו, במשך כמה חודשים הדחקתי את זה ורק לפני כחודשיים הבנתי מה אני מרגישה..
החלטתי לפתוח את זה בפניו ואז כשדיברנו הבנתי שגם לו עברו כל מיני מחשבות על שנינו...
אבל, ולפני שהשיחה התקדמה בכלל, אמרתי לו בקול מבוהל, "זה לא שחשבתי שעכשיו אנחנו נהיה ביחד"... הסברתי שפשוט הייתי צרכיה להגיד את זה ולא לפתח רגשות מעבר סתם, ועכשיו כשהכל בחוץ אפשר להמשיך להיות חברים טובים...
סיימתי את השיחה בזה, למרות שעמוק בפנים רציתי, רציתי להיות יחד. 

אבל, אבל אני יודעת איך זה מרגיש שהכל מתפרק לך בידיים...
אמא שלי עברה את זה לא מעט פעמים, ואני חושבת (אני קצת פסיכולוגיה לפעמים), אני חושבת שהפחד הזה שלי מזוגיות, מלהיפתח למישהו... אולי אפילו פחד שהילדים שלי יראו אותי כל כך שברירית ליד מישהו... הפחד הזה מגיעה מאמא שלי, כמה פעמים ראיתי אותה נשברת כדי שלנו, הילדים שלה יהיה יותר טוב, כמה היא וויתרה על עצמה בשבילנו, וכמה היא נפגעה ולא פעם בכתה לי על מישהו שעזב אותה.

אז תראו, אני מרגישה... מרגישה שאהבה לא תיהיה לי...
אין שום דבר שעומד בפני הרצון, אז הכל אני אצליח להשיג ואת הכל אני אצליח לעשות, חוץ מאהבה, אמיתית, לא כזאת בין משפחה או חברים..
אהבה לאחד או האחת לחיים...
אני מרגישה, שכזאת אהבה לא תיהיה לי...
לעת עתה, זה מה שאני מרגישה.
0 תגובות
הלבד הזה
01/03/2018 10:18
קרנפית ארץ ישראלית
הלבד הזה הוא לא מרפה...
ולפעמים אני רוצה להיות לבד, לפחות רציתי..
הייתי מוקפת אנשים, וזה מחמם את הלב, שיש כל כך הרה אנשים שאוהבים אותך..
אבל כשאתה הולך, אתה נשאר לא יותר מזכרון, זכרון קטן וכואב..
אולי מישהו באיזה רגע שמח יגיד, "איזה מצחיק אם היא הייתה כאן היום".
אבל אני כבר לא שם.. וכשאני לא שם, אני בודדה...

ובימים האחרונים, הלבד הזה מכרסם אותי מבפנים..
אז איך מרגישים פחות לבד? 
איך מחזירים את הסביבה התומכת, את האהבה שקיבלתי עד לפני כמה חודשים?

היום אני רואה כבר שביל שקורא לי אליו, אני קצת חוששת, לא מבינה...
אולי זה לא מתאים לי, אולי אני לא מתאימה...
אבל אני די בטוחה, שבדרך הזאת לא ארגיש בודדה...

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון