עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 20+
אחרי שחרור
מחפשת את עצמי
חברים
edyaVenusנערת הגורלשמי הוא גיאThelse

תמיד לזכור שאני השמש

01/03/2018 10:19
קרנפית ארץ ישראלית
אני מטורפת על ה"אנטומיה של גריי", כשהייתי נערה, ראיתי עד עונה 7 ואז התייאשתי..
בחודשיים האחרונים שלי בצבא, כשכבר לא פתחתי מחזורי פיקוד והייתי הרבה בבית, חזרה לראות... מההתחלה...
ושוב התמכרתי...
אני אוהבת סדרות שמלמדות אותך ולו משהו על החיים עצמם.
כל פרק מתחיל בסיפור כלשהו, כל פרק מבוסס על תיאוריה או מנסה ללמד אותנו לקח קטן..
בסוף העונה העשירית אחרי אין ספור רגעים עצובים, הקשורים במוות ובעזיבה של שחקנים אהובים ודמויות חשובות בסדרה, כריסטינה יאנג... אחת הדמויות המורכבות והמסקרנות בסדרה, שאני לפחות מוצאת בה הרבה מעצמי, עוזבת את בית החולים, בפרק בו היא עוזבת היא לא שוכחת להזכיר למרדית גריי מי כאן הדמות המרכזית בסיפור.
אני לא באמת זוכרת את המשפט במלואו, או באיזה מן הרגעים היא אמרה לה את זה... אבל הפואנטה הייתה שמרדית צריכה לזכור שהיא השמש..
אסביר, בחיים של מרדית כולם כוכבים, היא חיה בגלקסיה מורכבת וכל כוכב מיוחד בדרך שלו, אך יש את הכוכב המרכזי שליו נתמכים על השאר, הלוא זה כוכב ה"שמש"... הכוכב הגדול והחם, זה שנותן חיים וגם לוקח אותם...
הרבה שבועות אני חושבת על המשפט הזה... על המשמעות של מה שכריסטינה אומרת למרדית... משם הכל משתנה ומרדית מתחילה לחשוב על עצמה במקום להתחשב כל הזמן בקריירה של דרק שפרד... את ההמשך אתם יכולים לראות לבד או לנחש...

אחרי הרבה מחשבה על המפשט הבנתי שאני חייבת לאמץ אותו, ובעצם כל אחד מאיתנו צריך לאמץ קצת את המשפט הזה..
אני לא חושבת שהעולם לא יכול להתנהל בלעדיי, אבל אני חושת שחיי לא יכולים להתנהל בלעדיי ולכן אני השמש..
כל העולם של כל אחד מאיתנו לא יכול להתנהל בלעדינו, זאת אומרת שאם אני לא קיימת, אז גם כל העולם לא קיים, הרי כולנו חווים את החיים מנקודת מבטינו... זאת אומרת שאם לא היינו, אז כנראה גם לא היה עולם... לא כל כך פשוט להבין את זה... 
דנתי על האמירה הזאת בסמינר א' (חלק מגיור) שעברתי, כמו החידה הפילוסופית, "אם עץ נופל באי בודד ללא בני אדם, האם הוא משמיע צליל", התשובה היא לא, מפני שצליל הוא תגובה של האוזן שלנו לתנודות באוויר...
על אותה פואנטה, אם אני לא קיימת, אז העולם לא קיים גם, מפני שהעולם, מה שאני רואה, מה שאני מרגישה, מריחה וכו' הוא תגובה של הגוף שלי למה שקורה סביבי, ואם אין אותי, שום דבר לא קורה סביבי, מכאן, שאם אני לא קיימת, אז העולם לא קיים גם.

אחרי החפירה הקטנה, אחזור לעניין השמש...
החלטתי לקחת על עצמי, שמעתה והילך, על ההחלטות שאני אקבל, אסתכל על עצמי מהצד, ואראה גלקסיה, אסתכל על הגלקסיה ואבין שהשמש היא אני.. אני המרכז, וככה אני צריכה להסתכל על ההחלטות שאני לוקחת... 
אני לא מתכוונת ללהיות בן אדם אגואיסט שלא רואה אף אדם מעבר לעצמו, אלא להבין, שבראש ובראשונה אני צריכה להתייחס לעצמי..
כמו בעניין ואהבת לרעך כמוך שכבר דיברתי עליו...

לכן מעכשיו בחיי, אני אהיה השמש בגלקסיה של עצמי... וכמו שאני השמש, כל מי שמקיף אותי הוא כוכב...
edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון